Muktzeh Machmat Gufo (Inherent Muktzeh)

קוץ רטוב הואיל ואינו ראוי להסקה הרי זה מוקצה ואסור לעשות ממנו שפוד לצלות בו בשר וכיוצא בזה. נוטלין עצים הסמוכין לדפני הסוכה ומסיקין בהן אבל אין מביאין עצים מן השדה ואפילו היו מכונסים שם מבערב אבל מגב

Tap to expand

הדרך היה הוא שהתירו לטלטל המוקצה מחמת גופו יש מהם בהכנסה לבדה ויש מהם בישיבה לבדה ויש מהם בשפשוף או בלמוד בהכנסה כגון עפר לכסות בו צואה כדאמרינן (שבת נ’) מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו והוא

Tap to expand

אָסוּר לְטַלְטֵל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהֵם חַיִּים. וַאֲפִלּוּ עוֹף שֶׁרָאוּי לְצַחֵק בּוֹ תִּינוֹק כְּשֶׁבּוֹכֶה — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאַף עַל

Tap to expand

וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם וְלֹא מַאֲכַל בְּהֵמָה, כְּגוֹן אֲבָנִים, וּמָעוֹת, וְעֵצִים, וְקָנִים, וְקוֹר

Tap to expand

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל בְּיָדָיו עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, אֲבָל לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה בְּגוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ מְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר, כְּגוֹן קַשׁ שֶׁהוּא מֻקְצֶה מִפְּנֵי שׁ

Tap to expand

מֻקְצֶה מִדַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁהִקְצָהוּ הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ מִלְּאָכְלוֹ בַשַׁבָּת, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, אוֹ שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ בְּלֹא דְּחָק, אֶ

Tap to expand

כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון: אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועסה והמת ובעלי-חיים וכיוצא בדברים אלו; ואפילו שהוא דבר שראוי להשתמש בו דבר המותר בשבת, כגו

Tap to expand

אָמַר אַבָּיֵי: חַרְבָּא דְאוּשְׁכָּפֵי וְסַכִּינָא דְאַשְׁכָּבְתָּא וַחֲצִינָא דְנַגָּרֵי — כְּיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה דָּמֵי.

Tap to expand

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד. אָמַר רָבִינָא: כְּמַאן מְטַלְטְלִי

Tap to expand

אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הַאי תַּלְיָא, דְבִשְׂרָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵהּ, דְּכַוְורֵי — אֲסִיר.

Tap to expand

אֲבָל כְּלִי הַמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מֵאוּסוֹ כְּגוֹן נֵר יָשָׁן שֶׁל נֵפְט וּכְלִי הַצּוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אִם הֻצְרַךְ לָהֶן:

Tap to expand

כל הכלים שמלאכתן להיתר מחמ' לצל נמי שרי לטלטולי או שלא יגנב ואם מלאכתו לאיסור כגון קורנוס של נפחים ודוגמתו מותר לטלטלו לצורך מקומו ולצורך גופו אבל שלא יגנב אסור ומחט נקובה מותר לטלטל ליטול בה הקוץ מרג

Tap to expand

בענין המוקצה יש ארבעה דינין המין הראשון דבר המוקצה מחמת גופו כאבנים ועצים ומעות וכיוצא בהם שאין להם תורת כלי.

Tap to expand

הדרך הג' שמותר לטלטל ההיתר בעוד שהאיסור עליו ואפילו במניח שנעשה בסיס לו והוא שיהיה בסיס כמו כן לדבר ההיתר והוא ששנינו מטלטלים תרומה טמאה עם תרומה טהורה ודוקא כשהטהורה למטה דלא מצי שקיל להטהורה ודוקא ב

Tap to expand

שני המוקצים הראשונים שהם מוקצין מחמת גופם כאבנים וכיוצא בהם ודבר המוקצה מחמת איסורו דין אחד להם ושוה דיניהם כנר שהדליקו בו באותו שבת אף על פי שכבה וכן עצי סוכה שנפלו ביום טוב אפילו היתה רעועה מערב יום

Tap to expand

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הקש שעל גבי המטה והרי הוא מוקצה מפני שמטה זו אינה עומדת לשכיבה והרי תבן זה סתמו אינו עומד למאכל בהמה מפני שנכתש ביותר ובא לו בשבת לשכב עליו

Tap to expand

מטלטלים נר חדש כלומר שלא דלק בו נר מעולם הואיל והוא ראוי לתשמיש של איזה דבר הראוי הרי תורת כלי עליו ואינו מאוס עד שנדונהו במוקצה מחמת מיאוס אבל לא ישן ולא סוף דבר שהדליקו בו באותה שבת שהוא מוקצה מחמת

Tap to expand

ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך. לצורך דרבי נחמיה לא דמי לצורך דת"ק דלרבי נחמיה אפילו בדבר שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו כדתניא לקמן בפרק חבית [דף קמו.] רבי נחמיה אומר אפילו טל

Tap to expand

אין מטלטלין הלוף וכו' משנה ר"פ מפנין ולא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתי' בלוף מפני שהוא מאכל לעורבי' ובבריית' ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים רשב"ג אומר אף מט

Tap to expand

[ו] ליתנו וכו'. אבל בתוספות יום טוב פרק כירה פירש דברי רש"י דוקא אם נתנו מבעוד יום מותר להניחו אבל לכתחילה אין ליתנו דחיישינן לאחר שיפול לתוך הכלי שמן מטלטלו, ובלחם משנה שם פירש דילמא אתא ליהנות משמן,

Tap to expand