Kabbalat Shabbat (Welcoming the Sabbath)
A Friday evening ritual where Jews sing to welcome the Sabbath as a sacred presence entering the world.
Imagine greeting an honored guest at your home—that's the spirit of Kabbalat Shabbat. Starting in 16th-century Tzfat (a mystical center in northern Israel), Jewish mystics created a special Friday evening service that treats the Sabbath itself as a divine visitor. Rather than simply marking time or following rules, worshippers actively invite and receive the Sabbath's holiness through poetry and song.
The service includes several ancient psalms and a famous poem called Lecha Dodi ("Come, my beloved"), which personifies Shabbat as a bride or queen being escorted to meet her people. This wasn't invented from scratch—the psalms were always there—but the mystics wove them together into a coherent poetic journey, transforming a functional prayer service into an intimate act of welcome. The practice caught on quickly and became standard in both Ashkenazi (European) and Sephardi (Mediterranean and Middle Eastern) Jewish communities.
What makes this concept mystical is its underlying teaching: the Sabbath isn't just a day off from work, but a real spiritual force entering time. By consciously welcoming it with intention and poetry, worshippers create a meeting point between the human world and the divine realm. The ritual became so influential that today, most Jews who observe Shabbat formally begin it with these same verses and songs written five centuries ago.
How it traveled
- Shulchan Arukh, Orach ChayimTzfat · 1565explains
- Shulchan Arukh HaRav— · 1795explains
- Kitzur Shulchan ArukhOfen (Buda / Budapest) · 1864explains
- Arukh HaShulchanNovardok (Novogrudok) · 1884explains
- Ben Ish HaiBaghdad · 1894explains
- Mishnah BerurahRadin · 1907explains
- Olat ReiyahJerusalem · 1915explains
Key passages(20)
Shulchan Arukh, Orach Chayim · Joseph Karo · 1563 CE
זמן הדלקת נרות לשבת. ובו ד סעיפים:ספק חשיכה והיא בין השמשות (היינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה (טור בסי' רצ"ג וכדלקמן ס"ס ב') [ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל'] אין מעשרים את הודאי וא
Tap to expand
Shulchan Arukh, Orach Chayim · Joseph Karo · 1563 CE
יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיו
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
תניא במכילתא: (יתרו פרשה ז') "זכור ושמור - זכור מלפניו ושמור מאחריו, מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקדש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו" עכ"ל. והכי פירושו: דדרך הזאב שאינו הורג הבהמה באמצע הגוף, אלא
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
אף על פי שלהדלקה מהני תנאי לרוב הפוסקים, אפילו לדעת בה"ג שהדלקה הוי קבלת שבת כמו שנתבאר - מכל מקום לתפלה לא מהני תנאי. כגון אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום, אף על פי שהציבור לא התפללו עדיין - מכל
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
ואחר מנחה אומרים חמישה מזמורים: "לכו נרננה", "שירו לה' שיר חדש", "ה' מלך תגל הארץ", ו"מזמור שירו לה' שיר חדש", ו"ה' מלך ירגזו עמים", מפני שאלו המזמורים הם על לעתיד לימות המשיח, והוא יום שכולו שבת, לכן
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(א) בין השמשות - ואם נסתפק אם הגיע הזמן לבה"ש ג"כ אסור:
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(יא) ומערבין - ויכול ג"כ לברך ועיין בס"ד ובמה שכתבנו שם. ומ"מ לכתחלה יזהר שלא יאחר הע"ח עד בין השמשות [מ"א בסימן ר"ס סק"ג ע"ש]:
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(לא) כעניית ברכו - דמסתמא כיון שמזכיר שבת הוי כקבלה. וכתב המ"א ועתה נוהגין לומר מזמור שיר וגו' ואפ"ה עושין כל המלאכות עד ברכו [והיינו כשהזמן הוא קודם בין השמשות] והטעם משום דמעיקרא הכי קבלו עלייהו ואי
Tap to expand
Ben Ish Hai · Yosef Hayyim · 1894 CE
לפי דעת רבינו האר"י ז"ל צריך לומר בקבלת שבת שני פעמים "בואי כלה" בקול רם ופעם אחת בלחש ומה שלא הזכירו ב"תיקונים" אלא רק תרין זמנין, מפורש הטעם בדברי רבינו ז"ל, יעין שם. ומפורש בדבריו כי שתי פעמים בקול
Tap to expand
Ben Ish Hai · Yosef Hayyim · 1894 CE
סדר קבלת שבת כפי דברי רבינו האר"י ז"ל הוא כך: הנה בתחלת הכל, אם אפשר לעשות קבלת שבת בשדה - מה טוב ומה נעים, והוא מצווה מן המבחר; ואם אי אפשר לעשות בשדה, טוב לצאת בקבלת שבת לחצר במקום פנוי ומגולה, וכנז
Tap to expand
Ben Ish Hai · Yosef Hayyim · 1894 CE
פיוט "לכה דודי" לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, כי זה הפיוט חברו רבינו שלמה אלקבץ ז"ל, ואין חיוב באמירתו, אך פשט המנהג לאמרו; אבל אמירת "באי כלה באי כלה, באי כלה שבת מלכתא" היא מדברי רבותינו ז"ל, ונזכר
Tap to expand
ונכנסין ומקדימין להתפלל ערבית וכו' אע"ג דאם קיבל עליו שבת קודם תפלת ערבית נמי אסור במלאכה מ"מ כיון דלא נהיגי עלמא לקבל עליו שבת אלא מכי פתח ש"צ ברכו לכך אמר רבינו ומקדימין להתפלל ערבית כדי להקדים קבלת
Tap to expand
Shulchan Arukh HaRav · Shneur Zalman of Liadi · 1795 CE
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִדְלִיק נֵר שַׁבָּת חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת וְנֶאֱסַר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ. וְעַל פִּי זֶה נוֹה
Tap to expand
Kitzur Shulchan Arukh · Shlomo Ganzfried · 1844 CE
מִי שֶׁבָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְמִנְחָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַקָּהָל כְּבָר קִבְּלוּ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בְּשַׁבָּת אָמְרוּ מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת, וּבְיוֹם טוֹב אָמְרוּ בָּרְכ
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
כיוון שהתורה בירך וקידש את יום השבת, לכן חובה על כל איש מישראל לכבד את יום הקדוש הזה ולענגהו, כמו שאמר הנביא (ישעיה נח, יג): "וקראת לשבת עונג לקדוש ד' מכובד". וזה לשון הרמב"ם ברמב"ם הלכות שבת פרק ל' (
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(כח) עניית ברכו - משום דהוא התחלת תפלת ערבית של שבת לכך הכל פורשין אז ממלאכה וכדלקמן בסימן רס"ג ס"י דהוא כמי שקבל עליו קדושת שבת בפירוש ואסור אז בכל הסייגים והגדרים שגדרו חז"ל לשבת כגון לכנוס למרחץ לה
Tap to expand
Ben Ish Hai · Yosef Hayyim · 1894 CE
בליל-שבת יש לאדם שלשה מיני תוספת שבת: האחד תוספת נפש, וזה נעשה בעת קבלת-שבת באומרו "באי כלה"; והשני תוספת הרוח, וזה נעשה בעת שאומרים "ברכו" קודם ערבית; והשלישי תוספת הנשמה, וזה נעשה בעת שאומרים "ופרוש
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
כתב רבינו הב"י סעיף ד': "אחר עניית ברכו, אף על פי שעדיין יום הוא - אין מערבין ואין טומנים, משום דהא קבלו לשבת עליהם. ולדידן הוי אמירת 'מזמור שיר ליום השבת' - כעניית ברכו לדידהו" עכ"ל. ולפי זה לדידן שא
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
כתב הבה"ג דקבלת שבת תלוי בהדלקת הנר, דכיון שהדליק נר של שבת - חל עליו שבת. וטעמו, מפני שראינו שמנהג חכמים היה שהמלאכה האחרונה בערב שבת היתה הדלקת הנר, ובוודאי כך היתה התקנה שלא יעשו עוד אחריה מלאכה, ל
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
ונראה לי דהכי פירושו: דהנה לדעת בה"ג הוי הדלקת הנרות קבלת שבת לכל בני הבית, מטעם שבארנו בסעיף י"ד, וכמו קבלת 'מזמור שיר ליום השבת' דהוה קבלה לכולם, כשרוב העיר קבלו באמירתם, כמו שיתבאר, כמו כן הנהיגו ח
Tap to expand