Tashlich (Casting Sins into Water)
On the Jewish New Year, people go to water to symbolically cast away their sins for the coming year.
Tashlich is a beautiful ritual performed on Rosh Hashanah (the Jewish New Year) in which people walk to a river, lake, or sea and recite a prayer from the Hebrew Bible asking God to "cast all their sins into the depths of the sea." The word itself simply means "casting" or "throwing." While it might sound like magic, it's really a moment of intention-setting—a physical, sensory way of saying goodbye to mistakes and starting fresh.
The custom probably feels natural to many people because we already use water symbolically all the time: washing our hands before important moments, taking showers to feel renewed. Tashlich uses that same intuition. You go to flowing water (not a bathtub, but a natural source), stand there with community or family, and recite words that express your desire to leave behind what you did wrong and enter the new year with a clean slate.
What's striking is how recently this practice became standard. A rabbi named Jacob Moelin in 15th-century Mainz documented it as something his community did, and gradually it spread across Jewish communities worldwide. Today, it's one of the most recognizable and accessible Jewish rituals—you don't need special knowledge or Hebrew fluency, just willingness to stand by water and reflect.
How it traveled
- Shulchan Arukh, Orach ChayimTzfat · 1565explains
- Arukh HaShulchanNovardok (Novogrudok) · 1884explains
- Mishnah BerurahRadin · 1907explains
Key passages(18)
Darkhei Moshe · Moses Isserles (Rema) · 1545 CE
כתב מהרי"ל שנוהגים שרגילין לילך אל הנהר ולומר תשוב תרחמנו וגו' משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם במים עד צוארו ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש עכ"ל וכ"ה במנהגים אלא שהוסיף שרואין דגים חיים ואפשר ש
Tap to expand
Shulchan Arukh, Orach Chayim · Joseph Karo · 1563 CE
דברים שנוהגים לאכול בליל ר"ה. ובו ב סעיפים:יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמ
Tap to expand
Shulchan Arukh, Orach Chayim · Joseph Karo · 1563 CE
אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק: הגה יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא חט ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל) והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות י
Tap to expand
Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Orach Chayim · Yehudah ben Shimon Ashkenazi · 1665 CE
הנהר. שיש בו דגים ובכתבים כתב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו':
Tap to expand
Shulchan Arukh HaRav · Shneur Zalman of Liadi · 1795 CE
וְנוֹהֲגִים לֵילֵךְ אֶל הַנָּהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִים חַיִּים, לְסִימָן שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן הָרָע וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים, וְאוֹמְרִים שָׁם פָּסוּק "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ וְגוֹ' וְתַש
Tap to expand
Kitzur Shulchan Arukh · Shlomo Ganzfried · 1844 CE
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר (לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נ
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
גרסינן בכריתות (ו א): אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא – יהא אדם רגיל למיכל בריש שתא רוביא, כרתי, סילקי, תמרי, קרא. וכשאוכל רוביא אומר: "יהי רצון שיתרבו זכיותינו". כרתי: "יכרתו שונאינו". סילקי: "י
Tap to expand
Arukh HaShulchan · Yechiel Michel Epstein · 1865 CE
יש נוהגים שלא לישן ביום ראשון דראש השנה ביום, על פי הירושלמי. והאריז"ל אמר דאחר חצות, ואחרי התקיעות – יכולים לישן. ויושב ובטל – כישן דמי. ויש נוהגים לילך ביום ראשון דראש השנה אל הנהר, ולאמר פסוקים "ות
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(ח) הנהר וכו' - ולומר תשוב תרחמנו וגו'. משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב [לילך] למקום שיש בו דגים חי
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(ט) שלא לישן וכו' - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בח"א
Tap to expand
Ben Ish Hai · Yosef Hayyim · 1894 CE
סדר התשליך עושין אפילו חל ראש השנה בשבת וכן נמצא כתוב בכתיבת יד הרב מוהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל, ואם נאנס ולא עשה התשליך ביום ראשון, יעשה ביום השני אחר מוסף, כן מצאתי כתוב בספר 'תורה לשמה' כת
Tap to expand
הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל:
Tap to expand
Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim · Jacob Reischer · 1690 CE
באצבעו. כ' בהגהת מנהגים דיש לזרוק בקטנה דהיינו הזרת ובמ"א כ' דיש לזרוק בקמיצה שהיא אצל הקטנה כדאיתא בילקוט דבקמיצה הכה ובד"מ כ' דיש ליקח באצבע דוקא זכר למה שנאמר אצבע אלהים היא וכן עיקר וכ' בפסח מעוב
Tap to expand
Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim · Eliyahu Spira · 1680 CE
[ג] [לבוש] דגים וכו' חיים לזכר וכו'. עוד טעם לסימן שלא ישלוט בנו עין הרע כדגים ונפרה ונרבה כדגים, ויש אומרים כי לדגים אין גבינים ועיניהם פקוחות תמיד כדי להתעורר עין פקיחא דלעילא. כתב מטה משה ואומרים א
Tap to expand
Machzor Vitry · Simchah of Vitry · 1055 CE
קמז.ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אם יש לו יין להבדיל עליו אינו חוזר. דתניא טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומר על הכוס. ואם אין לו יין חוזר ומתפלל: בעו מיניה מרב ששת
Tap to expand
ולפ"ז וכו'. משמע אף על פי שמתחננים שם מ"מ כיון שאין הטעם אלא לומר הרי אנו חשובים כמתים מותר לילך על קברי עכו"ם אבל יש עוד טעם בגמרא כדי שיבקשו המתים רחמי' עלינו ולפ"ז צריך דוקא קברי ישראל ולפי נוסחא ש
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(נט) מותר לילך לשם בנחת - וה"ה דמותר לישב במקומו ולילך לשם למחר [אלפים אמה למקום האילן ואלפים אמה מן עיקרו של האילן והלאה] דכיון שהיה יכול להגיע שם ע"י ריצה מבע"י מהני דיבורו לקנות שם שביתה אף שאינו ה
Tap to expand
Mishnah Berurah · Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) · 1875 CE
(כב) שדה שסמוכה לאגם וכו' - ר"ל בזה אם עמדה כ"ז שלא רדפה אחריהם אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתא והאי דלא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגמא מיד:
Tap to expand